בלוטת התריס, או בעגה המקצועית: "תירואיד" (Thyroid), היא בלוטה קטנה דמוית פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר. היא מייצרת הורמונים השולטים באופן שבו הגוף משתמש באנרגיה ומווסתים אותו. משק האנרגיה של הגוף, הוא למעשה כל תהליך חילוף החומרים במובן הרחב שלו, כך שלהורמונים הללו יש השפעה גדולה מאד כמעט על כל מערכת ואיבר בגוף, לרבות תפקודים פיסיולוגיים בסיסיים וחיוניים. לדוגמה, קצב הלב, הנשימה, המשקל, צמיחת והתחדשות השיער והציפורניים והמבנה התקין שלהם, מערכת העיכול וגם מצב הרוח.
תסמיני פעילות-יתר של בלוטת התריס
עם כל סגולותיה והשפעתה, בלוטת התריס אינה עומדת בפני עצמה ואינה פועלת באופן עצמאי. היא מהווה חלק משרשרת של מבנים פיסיולוגיים מהם היא מושפעת ועליהם היא משפיעה באמצעות מנגנוני היזוּן חוזר (פידבק).
אחת החוליות המרכזיות בשרשרת הזו היא בלוטת ההיפּוֹפיזָה (יותרת המוח), הנשלטת על ידי ההיפּוֹתַלַמוּס.
ההיפופיזה ובלוטת התריס פועלות יחד כדי לייצר את הכמות הנכונה והמדויקת של הורמון בלוטת התריס, שהגוף צריך. חשוב להבין, שכאשר מדובר בהורמונים, הכמויות הנחוצות להשגת ההשפעה הרצויה הן מזעריות ביותר, כך שכל סטייה מהן עלולה להפר את האיזון ולגרום לתופעות בלתי רצויות.
לכן, כאשר מאבחנים בעיות הורמונליות, חשוב ביותר לרדת לחקר שורש הבעיה ולהבין מהו המקור שלהן. במילים אחרות, בעיות שנובעות ממקורות שונים, עלולות לגרום לאותם ביטויים פיסיולוגיים, אך הטיפול יהיה שונה בכל אחד מן המקרים.
מהו תת תפקוד בלוטת התריס?
רמת פעילותה של בלוטת התריס נמדדת בכמות ההורמונים שהיא מפרישה. מצבים פתולוגיים שונים עלולים לגרום להפרעות שונות בתפקוד בלוטת התריס: תת פעילות, או פעילות יותר.
חוסר פעילות בלוטת התריס, או פעילות-תת בלוטת התריס, המכונות גם תת-תריסיות, ובשפה הרפואית: היפּוֹתַירוֹאידיזְם (hypothyroidism), הם תיאור של מצב בו בלוטת התריס אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמונים שלה, תירוקסין (T4) וטרי-יודו-תירונין (T3).
באופן כללי, מצב זה אופייני יותר הרבה יותר לנשים מאשר לגברים והגורם הנפוץ ביותר שלו, הוא מחלת הַשימוֹטוֹ (Hashimoto's disease). זוהי מחלה אוטואימונית, שבה כשל במנגנון הזיהוי של מערכת החיסון גורם לה להתייחס אל תאי בלוטת התריס כאל גוף זר שיש לסלקו. כתוצאה מכך, היא מייצרת נוגדנים התוקפים את תאי הבלוטה וגורמים להרס שלהם. ככל שיותר תאי בלוטה נפגעים, כך כושרה של הבלוטה להפיק את ההורמונים שלה – פוחת.
ממה עוד יכולה להיגרם תת פעילות בלוטת התריס?
- ניתוח של הבלוטה.
- טיפולי הקרנה.
- דלקת של בלוטת התריס (תירואידיטיס).
- סוגים מסוימים של טיפול תרופתי.
- הריון ולידה – כאשר חוסר איזון של הבלוטה מופיע במהלך הריון, ברוב המקרים הוא נוטה יותר לכיוון של פעילות יתר של הבלוטה, ופחות לכיוון של תת-פעילות. יחד עם זאת, יתכן גם מצב של הפרת האיזון לכיוון השני.
לעיתים, לאחר הלידה, כאשר הגוף מתחיל לחזור למדדים הנורמליים שלו, הוא עלול לפצות על עודף הפעילות בצורה מוגזמת, ולגרום לתת-פעילות של הבלוטה. - מחסור במינרלים ובעיקר, ביוד, ברזל וסלניום, החיוניים לתפקוד תקין של הבלוטה.
- סיבות נדירות יותר כוללות: מום מולד בבלוטת התריס, או הפרעות שמקורן בהיפותלמוס או בהיפופיזה.
הטיפול בבעיה משתנה ותלוי במה שגרם לה וכאמור, לאבחון מדויק יש תפקיד מכריע בהצלחת הטיפול.
אם את או אתה חושדים שבלוטת התריס שלכם נמצאת בתת פעילות והבחנתם באוסף סימנים כגון נשירת שיער מוגברת, ציפורניים חלשות ושבירות, נטייה למצב רוח ירוד, עייפות, אי סבילות לקור, עלייה במשקל, עור יבש, צרידות, ונטייה לסבול מעצירות, מומלץ שתפנו לאבחון מקצועי בהקדם.
שמי דר' ישראל יפה, רופא כללי בעל ניסיון של כשלושה עשורים בעיסוק ברפואה, המשלב בין רפואה קונבנציונלית לבין שיטות טיפול הוליסטיות, המעודדות חיזוק וריפוי טבעי של הגוף.
לתיאום פגישה, או לייעוץ טלפוני למי שמתקשה להגיע למרפאה, צרו קשר:
בטלפונים 052-322-1898, 072-242-2022 | בפקס 077-555-8958 | באימייל dryaffa@gmail.com
או השאירו את פרטיכם כאן.
