מזה פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית?


הסבר וטיפול מוצלח בפיברומיאלגיה

תסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה הם מצבים הקשורים לעייפות קשה, כאבי שרירים, הפרעה בתפקוד קוגניטיבי או ערפול מוחי, פיברו-פוג כפי שזה נקרא, קושי במערכת החיסון ותשישות לאחר מאמץ. אנשים פשוט סחוטים לגמרי אחרי כל מאמץ שהוא. רוב הרופאים אינם מכירים זאת, ולכן פשוט קוראים לתופעה פיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית. לחולים יש הורמונים ברמה נמוכה, חיסוניות ירודה, זיהומים כרוניים אופייניים. זוהי מחלה רב-מערכתית. הבעיה היא חוסר היכולת לטפל ולתקן את המצב באמצעות תרופה אחת, על פי הדרך הקונבנציונאלית הרגילה לטפל במחלות.

כאשר אתה מייעל את הטיפול עם הורמונים זהים ביולוגית נוצרת לעיתים קרובות הטבה משמעותית לפציינטים האלה. זהו רק חלק אחד של הטיפול. שוב, בדרך כלל יש צורך בטיפול רב מערכתי. לפציינטים יש קושי בתפקוד המיטוכונדריאלי, כלומר בייצור האנרגיה של התא שאינו מתפקד. כך שלמעשה, תוספי תזונה יכולים להועיל מאוד על מנת להתגבר על המחסום במיטוכונדריה ולאפשר לתאים להתחיל לייצר שוב אנרגיה. כך שאלה הם שני טיפולים בסיסיים לתסמונת התשישות הכרונית. כמו כן תמיכה בבלוטת האדרנל היא חיונית.

בלוטת התריס היא עניין משמעותי בפציינטים אלה, מאחר ובדיקות TSH בדם שרוב הרופאים מסתכלים עליהן, הן בדרך כלל נורמליות. אצל הפציינטים האלה בלוטת יותרת המוח אינה מתפקדת כך שהבדיקות של בלוטת התריס נעשות בלתי מהימנות מאחר ויש להם הורמוני תריס נורמליים בכלי הדם אבל רמות נמוכות של הורמוני תריס ברקמות. לפציינטים האלה אין אנרגיה.

בלוטת התריס היא דוושת הגז עבור הגוף, וביסודו של דבר בתאים שלהם אזל הדלק. על ידי שיפור מצב בלוטת התריס, במיוחד ההורמון הפעיל T3 יכול להיווצר שיפור משמעותי עבור פציינטים אלה. טיפול לבלוטת התריס, מעט הורמון של האדרנל, אסטרוגן ופרוגסטרון זהים ביולוגית -- לעיתים קרובות יעשו שיפור עצום עבור פציינטים אלה.

סימני פיברומיאלגיה

שני סוגי אנשים שלוקים בפיברומיאלגיה ובתסמונת התשישות הכרונית:

יש שני סוגי אנשים שלוקים בפיברומיאלגיה ובתסמונת התשישות הכרונית.
הסוג האחד של הפציינטים מקבלים זאת בבת אחת, למשל אחרי זיהום ויראלי או טראומה, ניתוח או טראומה נפשית. משהו השתנה בהם ומאז הם לא אותו דבר. זה קשור לסביבה מעוררת מתח, הם לא נלקחו ברצינות, נחשבו אך ורק לאנשים מתוחים וקיבלו תרופות פסיכיאטריות. הם כמעט יכולים להצביע על היום שבו הכול החל.
הסוג השני של פציינטים של פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית הם אלו שיש להם מחלה פרוגרסיבית. הסימפטומים שלהם באים והולכים. הם נראים די בסדר במשך כמה חודשים, ולאחר מכן במשך תקופה הם מרותקים למיטה. הם פשוט אינם יכולים לתפקד באופן נורמלי. כשמטפלים בחיסוניות שלהם ובונים אותה עם הורמונים ותוספי תזונה ולעיתים גם תרופות, אפשר לדכא נגיפים כרוניים שרוקנו את האנרגיה של הפציינט ואז הכול מתחיל לעבוד שוב. 

כל פציינט עם פיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית סובל מבעיות בשינה. לרוב האנשים נדרשות 8-10 שעות שינה. אבל זה נחשב: "אתה כזה עצלן אם אתה ישן כל כך הרבה". אנשים נוהגים לישון פחות ופחות, קמים מוקדם יותר, נוסעים רחוק לעבודה ועובדים עד מאוחר. בעלים ונשים עובדים ומטפלים בילדים ואין להם מספיק שעות שינה. נערכו מחקרים על סטודנטים לרפואה. בכל פעם שהם נכנסו לשינה עמוקה, ניערו אותם והעירו אותם. בתוך שבועיים, רוב הסטודנטים לרפואה לקו בסימפטומים של פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית. כאשר פציינט החולה בפיברומיאלגיה ובתסמונת התשישות הכרונית לא ישן, הוא למעשה לא מגיע לשלבים 3 ו-4  שהם שלבים של שינה עמוקה, כך שאינם מגיעים לשלב שבו מתקיים תיקון הרקמות שלהם, וכל דבר בגוף נפגע או תשוש. 

פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית הן בעיות רב-מערכתיות. לטיפול מוצלח נדרשות בדיקות מקיפות על מנת להתאים באופן אישי לצרכים של כל פציינט את התוספים המיטוכונדריאליים, את ההורמונים הזהים ביולוגית, את ההורמונים לבלוטת התריס, את הטיפול למערכת העיכול, ואת השינויים בשינה וצמצום המתח.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים